פסק-דין בתיק ת"א 5145-07

א.         מבוא

1.         התובעים, שהינם אנשים קשי-יום, מבוגרים, ונכים מנהלים מחודש יוני שנת 2000 הליכים משפטיים בגין נכס מקרקעין הידוע כגוש 11022 חלקה 64 המצוי ברח' העצמאות בקרית אתא (להלן: "הנכס").

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים הינם בעלי הזכויות הרשומים בנכס וכי הם רכשו את הזכויות בנכס בחודש מאי 1981.

2.         בתביעתם הנוכחית עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין נזקים שנטען כי גרמו להם המשיבים או מי מהם, בעילות חלופיות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת הבטחה שלטונית, הפרת חוזה, עשיית עושר שלא במשפט, בנייה ללא היתר וכניסה למקרקעין שלא כחוק.

בתביעתם עתרו עוד התובעים לחייב הנתבעים להורות על הפסקת השימוש החורג שנעשה בנכס המקרקעין כתוצאה מעבודות סלילת כביש סמוך לנכס. נטען כי עבודות אלו נעשו על ידי הנתבעים או מי מהם בניגוד להוראות תוכנית מתאר מחוזית כ/150 (להלן: "תכנית כ/150"). התובעים עתרו לחייב הנתבעים להורות על הפסקת שימוש חורג בנכס  בדרך של מתן דיור חלופי.

            לחילופין עתרו התובעים להורות על השבת המצב לקדמותו בטרם נסלל הכביש בסמוך לנכס.

            בנוסף עתרו התובעים למתן פיצוי בגין הפסדי הכנסה בעבר ובעתיד מהנכס ופיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.

3.         עיון בכתבי טענות הצדדים מלמד, שהצדדים מסכימים כי זכויות התובעים בנכס נרכשו אחרי כניסתה לתוקף של תוכנית כ/150. עוד לא יכולה להיות מחלוקת כי תביעת התובעים אינה תביעה מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). אין גם מחלוקת כי התביעה דנן הינה תביעה למתן סעדים, דומים לאלה המוקנים בחוק התכנון והבנייה אבל מכוח עילות תביעה אחרות שמקורן בדיני חוזים, דיני נזיקין והמשפט המנהלי. באופן מעשי טוענים התובעים כי התנהלות המשיבים כלפיהם שיקפה יחס מזלזל ורשלני כלפי זכויות הקניין שלהם בנכס ופגעה בהם.

4.         בהתאמה אין מחלוקת כי התובעים בשלב זה מסתפקים בעתירה למתן סעד של פיצוי בגין העוולות שהתקיימו לדעתם בהתנהגות הנתבעים כלפיהם. שווי סעד הפיצוי הנתבע הוא עפ"י המפורט בחוות דעת שמאית מטעם התובעים, בסך השווה ל-180,000$ נכון למועד עריכת חוות הדעת, 21/07/2000.

לפיכך אין עוד צורך לדון בכל טענות ב"כ הנתבעים באשר לזכאות התובעים לתבוע פיצוי עפ"י סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.

5.         יאמר כבר עתה כי הנתבעים העלו שורת טענות מקדמיות אשר די בהן, לטענתם, להביא לדחיית התביעה על הסף. לא מצאתי ממש בטענות אלו כפי שיוסבר להלן. מן הדין להקדים ולאמר כי לטעמי חסימת אפשרות התובעים להגיש תביעה לפיצוי מכל סוג נגד הנתבעים אינה סבירה בנסיבות העניין. כבר בתחילת ההליכים בין הצדדים, עוד בשנת 2000, הועלה החשש (אשר התממש כעולה מההתדיינות דנן) כי לתובעים עתיד להיגרם נזק בעקבות סלילת הכביש על ידי הנתבעים בסמוך מאד לביתם.

כב' השופט ד"ר ביין בהחלטתו מיום 13.6.00, עת דחה עתירתם של התובעים כאן, למתן צו מניעה זמני, קבע:

            "לסיום ברצוני להעיר שיש לי אהדה רבה למבקשים, שכן סלילת הכביש כיום פגע ללא ספק קשה באיכות חייהם ומן הראוי שהעירייה תבוא לקראתם ותנהל איתם מו"מ להפקעת חלקתם בכללותה, תוך תשלום פיצויים מתאימים, וזאת גם בשים לב לכך שייתכן ובעתיד יהיה צורך בהרחבות נוספות של הכביש".

6. אפשר ולו הייתה נשמעת דעתו של כב' השופט ד"ר ביין, בהחלטה אותה הרבתה ב"כ הנתבעים לצטט בפני, הנתבעים, לא היו בוחרים פתרון שיש בו למנוע מהתובעים אפשרות הגשת תביעה על פי חוק התכנון והבנייה בשל אי ביצוע הפקעה של נכס המקרקעין או חלקו לצורך סלילת הכביש. לו דעת כב' השופט ד"ר ביין הייתה נשמעת לא היו הנתבעים גם בוחרים בפיתרון שמביא לסלילת כביש שונה בהיקפו מהמתוכנן בסמוך לנכס והכל באופן שבו יש למנוע מהתובעים להגיש תביעה על פי חוק התכנון והבניה. לו דעת כב' השופט ד"ר ביין הייתה נשמעת היו הנתבעים קובעים רשימת מבנים חריגים, כאמור בסעיף 178 לחוק התכנון והבניה, דבר שהיה מאפשר קביעת מועד לסיום השימוש החורג בנכס ומתן סעד של דיור חלופי לתובעים. לו הייתה דעת כב' השופט ד"ר ביין הייתה נשמעת היו הנתבעים מוצאים פיתרון למצוקת התובעים ואולי לא היה צורך בקיום ההליכים שבפניי.

7. אין באמירה זו כדי לתלות האשם בהתנהלות אשר הביאה לצורך בניהול ההליכים בתיק זה על אופן התנהלות של צד אחד בלבד. מטרת אמירה זו הינה להבהיר, כי הותרת התובעים בחוסר יכולת מוחלט להגיש תביעה בנסיבות שהובאו בפני, בשל טענות מקדמיות להיעדר סעד משפטי מתאים, היעדר יריבות, ומבלי לדון לגופן בטענת התובעים באשר להתנהלות הנתבעים, אינה סבירה בעיניי.

ב.         העובדות הרלוונטיות וטיעוני הצדדים

1.   להלן העובדות הרלוונטיות לעניינו, אשר ברובן אינן שנויות במחלוקת, ותיאור ההליכים     שהתקיימו בין הצדדים, אשר גם הוא רלוונטי לעניינו.

I.          בחודש מאי 1981 רכשו התובעים זכויותיהם בנכס המדובר. הנכס כלל מבנה צמוד קרקע, שני מבני מחסנים ושתי גינות. אחת הגינות הפרידה בין הנכס ובין כביש היציאה מקריית אתא (רחוב העצמאות).

II.         בזמן רכישת הזכויות בנכס חלה על הנכס תוכנית כ/150 אשר יעדה הנכס או חלקו להפקעה לצורך סלילת או הרחבת דרך.